נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה: 050-5536181      facebooklogo

מסירה / מכירה של כלבים

צוות המרכז הכלבני דוגלנד משקיע את מיטב מאמציו במציאת כלבים מתאימים מגזע רועה גרמני.. מעבר למראה החיצוני של הכלב, אנו בודקים היטב את התכונות הרצויות והנכונות המאפיינות כל גזע.

גורים הנמכרים במרכז הכלבני נמצאים בפיקוח וטרינרי מיום היוולדם, והם מקבלים טיפול כנגד טפילים פנימיים (תלוע) כבר בגיל עשרה ימים וחיסונים בזמן הדרוש. הפיקוח הווטרינרי מתבצע על ידי הווטרינר ד"ר חיליק מרום.

חשיפה חיובית הינה אחד הגורמים לבריאות נפשית תקינה לגור. לכן הגורים שלנו עוברים חשיפה לחיים האמיתיים בטרם העברתם לבית החדש. כך הגור הנרכש מדוגלנד גודל להיות כלב בריא נפשית ופיזית.

אצלנו ניתן לפגוש ולאמץ כלבים מכל הסוגים והגדלים שהוצלו או שוחררו על ידינו מהסגרים ועברו שיקום וחשיפה נכונה לחיים עם בני אדם. אנו דואגים לחפש בית חם ואוהב עבורם.

בנוסף, במרכז ניתן לקבל שירותי פנסיון לכלבים, אילוף לכלבים, מספרה לכלבים​ ומכירת ציוד לבעלי חיים.

חשיבות חשיפת הגור

התקופה שבה הכלב עודנו גור אמורה להיות זמן קסום, אך לעיתים הופכת לסיוט, וזאת משום שלגור יש צרכים מסוימים שצרכים להתקיים בכדי שנוכל ליהנות ממנו.

ידוע כי גיל החבירה של הגורים הוא עד 10 שבועות. גור שלא נחשף לגירויים סביבתיים בגיל קריטי זה יהיה פגוע נפשית לעד. אם כן, מדוע הרבה אנשים לא יודעם זאת, ולא חושפים את הגורים שלהם לכל הגירויים הנדרשים? הסיבה לכך נעוצה בכך שהרבה וטרינרים נותנים הוראה גורפת שלא להוציא את הכלב עד לקבלת חיסון המשושה האחרון, זאת מתוך דאגה רפואית למצבו של הגור ומבלי להשקיע מחשבה בבריאותו הנפשית.

אני בטוח שהרבה וטרינרים לא משערים בנפשם שאנשים פשוט סוגרים את הכלב לחלוטין עד גיל 3 חודשים מפחד שידבקו. הבעיה היא שאנשים לא תמיד מבינים את הדברים לעומקם ומאוד דואגים לבריאות הגור החדש, ופשוט לא חושפים אותו לכלום. גור שלא נחשף לבני אדם מחוץ למשפחתו בגיל הקריטי עשוי להישאר פחדן או תוקפן לשארית חייו. כלב שלא בא במגע עם כלבים אחרים לא יידע את שפתם של אחיו הכלבים, ולעד התנהגותו תהיה חריגה כלפי כלבים אחרים.

חשובה גם חשיפה לסוגי רעשים שונים ולמראות כגון: מכוניות, משאיות או אפילו לדברים פשוטים לכאורה כגון תריס שיורד בצורה פתאומית. כלבים שלא ייחשפו לכל אלו יכנסו לחרדה בלתי פרופורציונאלית כשיתקל בתופעות רגילות לחלוטין. לעומת זאת גור שנחשף לכל הגירויים הרצויים לא יסובב אפילו את ראשו במקרה כזה.

בפנסיון הכלבים שבבעלותי אני הרבה פעמים יכול להבחין מיידית בהבדלי התנהגות בין כלבים שנחשפו לגירויים בצורה נכונה לבין אלו שלא. לפעמיים אני נתקל בכלבים בגיל חצי שנה ואף למעלה מזה שלא יודעים לעלות במדרגות או לרדת מהן ונכנסים לחרדה כשמקרבים אותם למדרגות. כל זאת מכיוון שלא נחשפו למדרגות בגיל הנכון.

בתור מאלף כלבים, מגדל כלבים ואוהב כלבים, אני ממליץ בחום לחשוף את הגור החדש למקסימום גירויים בצורה סבלנית ותומכת. הכוונה היא לחשיפה חיובית ולא אגרסיבית. אם לדוגמה הגור נבהל ממדרגות, אז יש לעזוב אותו כי אז הפחד יהפוך לחרדה והחרדה תשתרש. אם הגור פוחד, יש להנהיג אותו בביטחון לכיוון שאנו רוצים מבלי לוותר ותוך כדי עידוד. במקרה של קשיים מיוחדים יש לפנות לבעל מקצוע – מאלף כלבים או מומחה בהתנהגות כלבים.

חשיפה לכלבים אחרים חשובה מאוד. כדאי שהמפגשים הראשונים יהיו עם כלבים שאנו מכירים ויודעים שהם מחוסנים וגם שאין סיכוי שיתקפו את הגור. אם הוא יותקף במפגשים הראשונים שלו עם כלבים, נשיג את ההפך ממה שאנו רוצים. בהתחלה אין להשאיר את הגור עם כלב אחר ללא השגחה צמודה ויש להתערב במפגש רק אם קיים צורך אמיתי בכך.

כלב שאמור לגדול בבית עם ילדים יש לחשוף לילדים כמה שיותר מוקדם, ויש גם להדריך את הילדים איך לגעת בגור. חשוב לזכור שזהו בעל חיים ולא צעצוע, למרות המראה החמוד שלו וחוסר האונים שלו.

חשוב שהנסיעות הראשונות של הגור לא יהיו לווטרינר, שם הוא יקבל חיסון שיכאב לו ואז נסיעות ייקשרו למשהו שלילי. יש לדאוג להכניס את הגור למכונית ולקחת אותו לטיול, זאת אפילו מבלי להוציאו מהרכב אך כן לפתוח קצת חלון שיוכל להריח קצת את העולם החדש לו ולשמוע את הרעשים. כמובן גם שחשוב שיראה כמה שיותר מראות חדשים. אם עשיתם עבודתכם נאמנה וחשפתם את הגור בצורה נכונה לגירויים הדרושים, צפויות לכם שנים רבות של הנאה צרופה עם חבר טוב, נאמן ומאוזן.

מעורב או גזעי?

לא פעם אני שומע אמרות שקשורות לגזעים של הכלב או לכך שהוא מעורב, ואין שום קשר בינן לבין האמת. הייתי רוצה לנסות לעשות סדר בנושא של כלבים גזעיים מול כלבים מעורבים בהיבט של יתרונות מול חסרונות.

בצורה אובייקטיבית, בתור מאלף כלבים ומדריך אילוף כבר 25 שנה, אני יכול לומר כי כלבים מעורבים עמידים יותר למחלות ולפגמים גנטיים. הסיבה לכך פשוטה ונעוצה בכך שהטבע בורר את התכונות הטובות. כמובן שאם מערבבים שני סוגים עם בעיות, אז העירוב לא יואיל, לדוגמה: אם יהיה עירוב בין פג סיני לבין בולדוג אנגלי – העירוב לא יפתור מאומה, זאת משום ששניהם הכלבים סובלים מבעיות נשימה בגלל מבנה האף הפחוס.

לא פעם הגיעו אלי לקוחות לאילוף או לפנסיון והסבירו לי שכלבם המעורב הרבה יותר חכם מכל כלב גזעי. הדבר אינו מחייב את המציאות ולחלוטין תלוי בעירוב. בנושא זה אין תשובות חד משמעיות. היתרון בכלבים גזעיים הוא בכך שניתן יותר לצפות מי יהיה מתאים לאילו משימות, כי לשם כך יוצרו הגזעים השונים. לעומתם הכלבים המעורבים דומים יותר לביצת הפתעה של קינדר – אין לדעת מה ייצא, אלא אם יודעים מי ההורים, מאיזה גזע הם או עם איזה גזע עורבבו.

אמירה נוספת ששמעתי לא פעם היא שכלב מעורב יהיה הרבה יותר נאמן. אני רוצה להתייחס לעניין זה מבחינה מקצועית כמו לשאר הנושאים. הנאמנות או חוסר הנאמנות קשורות גם למטען הגנטי וגם לחוויות חיוביות ושליליות שהכלב עבר. בעבר, כששימשתי כלבן ומאלף בצבא, נסעתי להביא כלבי שמירה מהסגרים, תמיד הזדעזעתי מהתנאים בהם הם מוחזקים. גם הכלבים הכי מסוכנים היו נרגעים אחרי הוצאתם מהתא חלקם אפילו בצורה מיידית. כשנקראתי למילואים לאחר מספר שנים, אותם כלבים שחילצתי זיהו אותי ושמחו לקראתי, למרות שלא נתנו לכלבנים החדשים להתקרב אליהם. הוזהרתי על ידי הכלבנים מחלק מהכלבים שבזמנו הבאתי מההסגרים השונים שלא להתקרב אליהם כי אף אחד לא יכול לגעת בהם, וראו זה פלא – כשאני ירדתי אליהם, רובם אחרי הרחרוח הראשון שמחו לראות אותי. הלקח העיקרי מסיפור זה הוא שהכלב מכיר ומוקיר את מי שעשה לו טוב.

כמובן שיש בעמותות השונות ובהסגרים יותר כלבים מעורבים מגזעיים, וכך נוצרת הסטיגמה.

בסופו של דבר צריך לשפוט כל מקרה לגופו.

איך בוחרים כלב חדש?

למה כל כך הרבה כלבים נזרקים מבתי הבעלים?

נושא שמעסיק אותי שנים רבות, וגם מכעיס אותי לא מעט, הוא האופן שבו אנשים בוחרים את הכלב החדש שלהם. הרבה מאוד אנשים מתייחסים בקלות ראש לבחירת כלב, כאילו מדובר בבגד שכשהוא יוצא מהאופנה, או לא מתאים יותר, אפשר לזרוק אותו. אני עוסק באילוף כלבים כבר 25 שנה, ולא פעם אני שומע את אותם משפטים, כגון "האסקי סיברי זה כלב לא חכם", "דלמטי כלב לא טוב" והרשימה עוד ארוכה.

כשאתה מתחיל לשאול את האדם שלקח את האסקי קצת שאלות, אתה מגלה שהוא מעולם לא קרא על הגזע הזה, ושהוא גר בקומה חמישית בדירת 3 חדרים. הוא עובד 10 שעות ביום ואז, כשהוא חוזר הביתה, הוא מוצא בביתו סדום ועמורה או שבכל הזדמנות שיש לכלב לברוח – הוא בורח.
לבעלים של הדלמטי יהיה סיפור דומה – שהכלב היפראקטיבי, שהוא קופץ על כולם והורס את הבית.

הבעיות האלה מובילות אותנו לאותה נקודת אפס – אנשים בוחרים את הכלבים לפי היופי או האופנה (סרט הוליוודי שיוצא בכיכובו של כלב, גזע פופולארי ועוד), זאת מבלי לקרוא על הגזעים הנ"ל ולהבין שאין ביכולתם לתת לכלב את מה שהוא צריך. ברגע שלכלב לא יהיה טוב, הוא ידאג לכך שגם לבעליו לא יהיה טוב.

נחזור לנקודת ההתחלה – אז איך בוחרים כלב?

ראשית יש להסתכל על התנאים שלנו בצורה אובייקטיבית: דירה, בית+חצר, משק וכו'. לאחר מכן יש לחשוב ולחשב כמה זמן ביום אנחנו יכולים ורוצים להקדיש לכלב. הגורם הבא שצריך לחשוב עליו הוא למה אנחנו רוצים כלב. אם המטרה היא שמירה או הגנה, צריך לקחת בחשבון שצריך לאלף את הכלב אצל מאלף מקצועי ולבדוק עליות של האילוף.

כשמחפשים כלב למשפחה, צריך לקחת בחשבון את גודל הכלב האידיאלי ומידת האנרגטיות המאפיינת את הגזע. כמו כן, חשוב להתחשב ביכולת של כל הגורמים במשפחה להתמודד עם הכלב. כך למשל ילד מתחת לגיל 12 – 13 לא יכול ולא צריך להוציא כלב גדול לטיול. הדבר אף יכול להוות סכנה לילד או לכלב או לשניהם יחדיו. ילד ששוקל 20 ק"ג לא מסוגל מבחינה פיזית לעצור כלב ששוקל כמותו.

גם אם הכלב טוב ומאולף, הוא יכול להיבהל מרעם, ממשאית או לראות חתול ולמשוך את הילד לכביש, ובכך לסכן את שניהם. תמיד צריך לקחת בחשבון 12 שנה קדימה שזה אורך חייו הממוצע של הכלב. לא כדאי לקנות או להביא לילד בן 16 – 17 כלב כי הוא רוצה והוא מבטיח לעשות הכול בשביל לקבלו, שכן יש לזכור שעוד שנתיים הילד מתגייס ואז מה יקרה עם הכלב?

הגורם הראשון שבגללו הרבה אנשים בוחרים את הכלב צריך להיות הגורם האחרון – וזה היופי של הכלב. ברור שיותר הגיוני ומתקבל על הדעת לבחור כלב שנתלהב ממראהו, אבל זה לא יכול להיות הגורם העיקרי. צריך לזכור שלא סתם קיימים 500 גזעי כלבים השונים אחד מהשני. הסיבה לכך פשוטה – עד לפני 20 שנה הכלבים היו עובדים במשקים, ברעיית צאן, בשמירה, בתור כלב ליווי ועוד עבודות שונות. כיום הצורך בכלבי עבודה הולך ופוחת, ורוב הגזעים שהיו משמשים לעבודה נותרים מובטלים. הדבר מוביל לכלבים מתוסכלים שלא יודעים מה לעשות בזמן הפנוי שנותר להם, וזה למעשה כמעט כל היום.

הדבר מוביל לבעיות התנהגות קשות כגון נשכנות, הרסנות, חרדת נטישה, היפראקטיביות ועוד. לכן הרבה כלבים מגיעים לאילוף מקצועי, ואז במקרה הטוב, אם המאלף יודע את עבודתו, הוא יוכל לשפר את התנהגותו של הכלב ויוכל לספק לבעליו הסברים לגבי התנהגותו ובאילו תנאים צריך להחזיק את הכלב .

במקרה הרע הכלב "הבעייתי" נזרק לרחוב על לא עוול בכפו רק בגלל פזיזות וחוסר מחשבה של הבעלים. בישראל מומתים בכל שנה למעלה מ- 10,000 כלבים שאין להם דורש. אחוז גבוה מהם נזרקו סתם כי לא התאימו לאותו אדם ולתנאי המגורים שלו, ואם הוא היה לומד על הגזע שלקח היה נמנע מלקחת אותו. סוף מעשה במחשבה תחילה מציל את הכלב מגורל מר.